"כסף עובר ושווא" - הצגה בהקאמרי

"כסף עובר ושווא" זו ההצגה הכי טובה שהעלה תיאטרון הקאמרי עד היום!


המחזה מוצג בצורה מרתקת וברמה. השחקנים נהדרים ועושים עבודה נפלאה שאין מספיק מילים לתאר (קרן מור ושמואל וילוז'ני בתפקידים הראשיים) והסוף מפתיע עם קתרזיס. 


העלילה מרתקת, סבוכה ומלאת בלגן. ערב אחד, כאשר הבעל נוסע ברכבת חזרה לביתו, הוא מתבלבל בין המזוודה שלו למזוודה אחרת. לאחר שהוא יורד מהרכבת, הוא מגלה לתדהמתו שלקח מזוודה מלאה במיליון יורו (אם לא יותר). לאחר מכן, העלילה רק מסתבכת. הוא מגלה שמי שלקח את מזוודתו בטעות נרצח והושלח לנהר. כאשר גופתו נמשית מהמים, המשטרה סבורה שהנרצח הוא הבעל (וילוז'ני). בה בעת, בעל המזוודה, שהנו מאפיונר מפחיד, מחפש את הבעל והכסף בנרות.


האישה (קרן מור) שנכנעת לטיפה המרה בקושי מתפקדת בסיר הלחץ בו היא מוצאת את עצמה בגלל הכסף. בשלב מסוים, השניים מתחילים להמציא שקרים כדי להחביא את הכסף ומסתבכים מרוב שקרים... החברים שלהם מסתבכים אתם וגם נהג המונית הבלתי נשכח.


זו הצגה שלא תפסיקו לצחוק בה. לא הצלחתי להפסיק והייתי כל הזמן במתח עד הסוף המפתיע.


במידה והקאמרי יחזור להציג את המחזה המאד מוצלח הזה, אני ממליצה לכולם ללכת לצפות בו כי הוא הכי טוב שראיתי עד היום בהקאמרי. חבל שלא כל ההצגות כאלה.


יותר מממליצה.

"קומדיה של טעויות" בתאטרון הקאמרי

"קומדיה של טעויות" מאת וויליאם שייקספיר, שמועלית בימים אלה בתאטרון הקאמרי, אינה אלא בושה וחרפה להצגה כל כך שנונה ומשעשעת.


הקאמרי מאכזב שוב עם בימוי קלוקל של קומדיה מוצלחת לקומדיית תת רמה מחרידה. כמו גם במקרה של "משרתם של שני אדונים", אשר הציגה את המחזה בשפת שוק ירודה, הומור זול ובגועל נפש כללי, גם "קומדיה של טעויות" מציגה שפת שוק והומור זול ואם זה לא מספיק, היא גם מציגה את השחקנים כערסים מבישים, נרקומנים ושתיינים, שמדברים בכזאת תת רמה ומתנהגים בצורה כל כך מגעילה שחשכו עיניי וקבס עלה בי ולא יכולתי לחכות כבר לתום המחזה המחריד!


כל מה שיש לי להגיד הוא שהקאמרי צריכים להתבייש בעצמם על שלקחו מחזה כל כך מוצלח והפכו אותו למיץ של הזבל של החברה הישראלית ברוב כיעורה.


תת רמה של הצגה ובזבוז זמן משווע לכל מי שמחפש משהו אינטלקטואלי ומעניין. 


מאד לא ממליצה וזה בלשון המעטה!

"החותנת" הצגה בהבימה

"החותנת" היא ההצגה הכי מוצלחת, מצחיקה, שנונה וסוחפת מבין הרפרטואר של תיאטרון "הבימה". וזאת בזכות העובדה שנתי רביץ משתתף בהצגה ולמעשה מפיח בה רוח חיים ועניין.


יתר השחקנים, אשר נוכחותם ושמם הרבה פחות משמעותיים, משחקים את משחקם האנמי והלא מעניין, ואילו נתי רביץ הוא היחיד שמשתדל להנעים לצופה את המחזה והצפייה בו.


מאד נהניתי מההצגה, בייחוד בסצנות בהן רביץ נכח, היות והוא אלתר לא מעט, אבל עשה זאת בטוב טעם נדיר למדי. 


לא אפרט על העלילה מכיוון שאפקט ההפתעה משמעותי במחזה.


ממליצה בחום לצפות בהצגה הזו, היא בלתי נשכחת.

הצגה בהבימה: "לא ביום ולא בלילה"

"לא ביום ולא בלילה" זוהי הצגה מרגשת העוסקת בזיקנה ובחוויית הזיקנה והיא מוצגת בתאטרון הבימה המחודש, המבנה מרשים מאד, אלגנטי מאד מחוץ ומהמם, נוח וכייפי מבפנים. אולמות התאטרון מאד נוחים ומזמינים, איכות צפיה משובחת מכל מקום באולם.

ליה קניג, היא הסבתא החביבה והעליזה והכי חשוב - הבלתי נשכחת, שסביבה נעה העלילה של המחזה, שמתרחשת בבית חולים לטיפול בבעיות ראייה. שם היא פוגשת בחור צעיר, חייל, שהתעוור כתוצאה מפגיעה של רסיסי פגז בעיניו. הבחור מאד עצבני, ציני וכועס. הוא לא מרוצה ממצבו ובז לאנשים זקנים.

יום אחד, השניים נפגשים, וכתוצאה מבעיות הראייה של הסבתא, היא חושבת שהבחור הצעיר הוא אהבת נעורייה. הם מתחילים להיפגש לשיחות וכתוצאה מכך מצב רוחה של הסבתא משתפר עד לכדי אושר והיא מחליטה לעבור ניתוח מסוכן... בשלב זה הבחור, שמתחזה לאהבת נעוריה של הסבתא, מתלבט אם לחשוף את זהותו האמיתית או להמשיך בהתחזות.

ליה קניג משחקת את תקפיד הסבתא בצורה מאד משכנעת ואמינה ונוגעת ללב. סבתא מקסימה, משחק מקסים!

הבחור הצעיר והאחות היו הרבה פחות מוצלחים או משמעותיים בהצגה ואיכות המשחק שלהם לא הייתה יותר מסתמית או מוגזמת.

אך נהניתי ואני ממליצה עליה בחום!

הצגה ב"הבימה" - מסייה דה פורסוניאק

"הבימה" מציגה את הקומדיה של מולייר "מסייה דה פורסוניאק". ההצגה מדברת, כמובן, על זוג אוהבים שלא יכולים להיות ביחד, מכיוון שהאב של הבחורה מעוניין להשיא אותה לאדם אמיד, שהוא מסייה דה פורסוניאק, בעוד שהיא מחבבת בחור פשוט... ואז, כדי שהיא לא תינשא למסייה דה פורסוניאק, הבחור הפשוט מתעלל בדה פורסוניאק ומתחתן עם העלמה בעצמו.


כשמולייר כתב את ההצגה היא הייתה מצחיקה, משעשעת, שנונה ושובבה. אולם, לדאבוני, כשצעירי הבימה מציגים את הקומדיה, היא מתפספסת להם. קודם כל, התפאורה על הפנים. אין תפאורה, והכל מתרחש סביב ארגז שממנו יוצאות הדמויות ובצורה מאד לא מפתיעה, ואז הן משתמשות באותו ארגז מסכן שישמש כשולחן, כמיטה, כבית וככל התפאורה של ההצגה. יש שלב שבו נכתבות מילים על גבי לוח עם דפים וכך אנחנו יודעים מדי פעם למה הארגז משמש הפעם. מצטערת שאיני מתפעלת מהרעיון השנון הזה שלכם!


השחקנים לא מספיק מרתקים כדי להצליח להכניס את הצופים לטרנס שבו לא יבחינו בחסרונות הרבים של התפאורה ושל המשחק שלהם. המשחק של השחקנים מוגזם ובומבסטי, אולי כי כך הם מפרשים את האספקט הקומי של הקומדיה של מולייר. ובכן, אני חייבת לחלוק עליהם. זה לא מצחיק ולא קומי - זה מעורר רחמים ודחייה עזה.


התאכזבתי קשות מההצגה. לא ידעתי שניתן להרוס קומודיות של מולייר, אבל גיליתי שאפשר. (בתאטרון הקאמרי, לעומת זאת, העלו הצגה של מולייר "החולה המדומה" ולמרות ששם אלכס אנסקי נעדר מההצגה בתפקיד הרופא, עדיין ההצגה הייתה הרבה יותר טובה מזו וניכר שבה כן השקיעו מחשבה וכסף על התפאורה ובחרו שחקנים שיודעים את עבודתם).


לטעמי, ההצגה הייתה על הפנים והם ממש צריכים להתבייש על שהם מציגים משהו כל כך דוחה לקהל הצופים שלהם!


לא ממליצה בכלל!

גיבורים - הצגה ב"הבימה"

"גיבורים" זו הצגה מומלצת ביותר. קודם כל, כי השחקנים פשוט מעולים. אישית, בשבילי, מספיקה הידיעה שאחד השחקנים בהצגה הוא ספי ריבלין, כדי לדעת שההצגה תהיה טובה. והיא באמת הייתה כזו.


מדובר בשלושה פנסיונרים בבית אבות שמנהלים ביניהם שיחות משעשעות ומתכננים תכנונים משעשעים. הגיל השלישי מוצג פה בהומור של טעם טוב.


השלושה מתכננים לברוח מבית האבות בשלב מסוים וכל תכנוניהם סבים סביב העניין. צריl לצפות בהצגה על מנת להבין, להנות ולהרגיש את הרוח והאווירה המיוחדים שלה.


ממליצה!

מונוגמיה

תיאטרון הבימה מציג את "מונוגמיה", הצגה בוטה ומזעזעת, אך בה בעת רלוונטית ומשאירה על הצופה חותם. זו הצגה שלא משאירה אף אחד מצופיה אדיש גם זמן רב אחרי תום ההצגה. במהלכה, שמעתי הרבה הערות מהקהל שהביעו זעזוע עמוק, הלם ואי נוחות הן מהתוכן והן מהאופן בו אותו תוכן הוצג. מה שמחזק את הטענה שאף אחד לא נשאר אדיש והושפע!


בהצגה מדובר בשני זוגות, האחד נשוי והאחר לא. לשני הזוגות יש בעיות, כמו גם בחיים, וכל אחד מנסה להתמודד עם חייו כפי שהוא או היא מוצאים לנכון. בזוג הנשוי, הבעל הוא כתב שנוסע לסקר אירועי מלחמה וחוזר בעקבותיהם עם טראומות עמוקות. בזוג הלא נשוי, הבחורה היא שחקנית שלא מצליחה להגשים את עצמה ולמעשה מסתובבת מובטלת. בן זוגה לחיים הוא צלם ושניהם נמצאים בשלב בחיים בו אין להם כסף.


וכך קורה שהעיתונאי והשחקנית המובטלת מנהלים רומן וכעבור כחודש מחליטים לעבור לגור ביחד. הם נפרדים מבני הזוג הקודמים שלהם במריבות קשות ומותירים את בני הזוג שלהם שבורים לרסיסים. כמובן שעוד הרבה אירועים מתרחשים בין לבין. אבל אלה האירועים המרכזיים. בסופו של דבר, השחקנית מצליחה להגשים את עצמה וגם הצלם. ובסצינה האחרונה של ההצגה, כל השחקנים נפגשים על הבמה ולמעשה חוזרים לבני הזוג הקודמים שלהם, למרות שבשלב הזה כולם כבר התגברו והסתדרו עם העבר.


מה שההצגה מראה למעשה הוא שבני אדם לרוב לא מעריכים את מה שיש להם ומחפשים כל הזמן חלופות כי הם חושבים שיהיה להם טוב יותר כך. הם מצפים שמישהו חדש בחייהם יעשה אותם מאושרים יותר ומצליחים יותר, ולא מודעים לכך שהכל תלוי בהם. בהצגה, הדמויות מודות בסוף כמה התגעגעו אלו לאלו. ולאורך כל ההצגה, הם מתבלבלים בשמות, מה שמראה כמה הם למעשה קשורים לאותם אנשים שהם כל כך רצו לעזוב. לאחר פרידה, כל אחד ואחד מהם הבין כמה טוב לו עם האחר. ואז הסדר שב על כנו עבור כל אחד מהם ועבור הקהל.


מי שלא בטוח בזוגיות שלו ומתלבט, רצוי שיצפה בהצגה הזו כי מרוב שהיא תזעזע אותו עם סצינות פרובוקטיביות ודיאלוגים פרובוקטיביים לא פחות, תעשה סדר בראש לכל מתלבט, כי ההשפעה שלה עליו או עליה תהיה כאילו הוא או היא עברו את כל הטראומות האלה בעצמם.


ממליצה את ההצגה בחום! השחקנים עושים עבודה נפלאה!

הזוג המוזר

בניגוד מוחלט לאנמיה של "ארוחה עם אדיוט", "הזוג המוזר" של "הבימה" היא הצגה מצחיקה, כייפית ומותירה רושם חיובי רב.


אלי יצפאן (אוסקר) ויעקב כהן (פליקס) הם הזוג המוזר. צמד משעשע, שהחיבור ביניהם מצחיק מעבר לכל מילה. אוסקר הוא הרווק האולטימטיבי בעוד שפליקס שמתגרש מתגעגע לאשתו, לילדיו ולחייו הקודמים ושרוי בדיכאון, ומבצע את כל עבודות הבית למופת. 


יעקב כהן הוא שחקן קומי נפלא, ויצפאן הוא בדרן נצחי, שלא הפסיק לאלתר לאורך ההצגה ואף נשבר כמה פעמים בעצמו כשפרץ בצחוק בלתי נשלט.


בכלל, כל השחקנים בהצגה נפלאים והדמויות ססגוניות וייחודן בא לידי ביטוי לכל אורך ההצגה.


הצגה נפלאה, ממליצה עליה בחום לכולם.

ארוחה עם אדיוט

תיאטרון "הבימה" מציג את "ארוחה עם אדיוט", הצגה מצחיקה לכל דעה. את תפקיד האדיוט (פקיד מס הכנסה, פרנסואה פיניון) משחק להפליא יעקב כהן. את תפקיד פייר ברושאן המוציא לאור העשיר משחק רמי הויברגר, שלדעתי הוא שחקן נהדר, אם כי בהצגה הנוכחית אכזב אותי כי שיחק את תפקידו בצורה לקויה. בתחילת ההצגה, לפייר ברושאן נתפס הגב והמצב רק מתדרדר, אולם צעידתו הקלילה והנונשלנטית של הויברגר לאורך ההצגה יוצרת אירוניה בין הנאמר והמצופה לבין המתרחש על הבמה. דיסוננס זה מפריע לצופה המעריך.


בסך הכל, הצגה נחמדה - אך לא התמוססתי ממנה. היתה לי הרגשה שמשהו חסר, שיש פער בין הנאמר לבין המשחק של השחקנים. פרט ליעקב כהן, השחקנים היו אנמיים למדי ולא הותירו יותר מדי רושם.

הצגות טובות בתיאטרון הקאמרי

אם אתם מתלבטים איזו הצגה לראות בהקאמרי, אז אני יכולה להמליץ בחום על "זהב טורקי", הצגה מצחיקה, שנונה, ישראלית, ופשוט כייפית. שמואל וילוז'ני, בין יתר השחקנים הטובים, הופך את ההצגה הטובה להצגה נפלאה. תענוג לצפות בו ולשמוע אותו משחק. ההצגה מלאה בהומור, מתבססת על המחזה "זהב טורקי", אך מותאמת יותר לימינו ומביעה ביקורת על ימינו ועל ארצנו היפה. מומלץ מאד!


הצגה נוספת היא "מכולת", דרמה אנושית מרגשת. הצגה מאד ישראלית, נוגעת ללב ומעניינת. השחקנים מעולים אחד-אחד, גורמים לכם להרגיש כאילו אתם חווים את כל האירועים יחד איתם באותו רגע. ההצגה שווה יותר מאלף מילים של שבח. מומלץ לראות!


"אלוף הבונים" מיועדת לאלה שאוהבים לצפות בהצגה ולצאת ממנה עם יותר שאלות וטרדות מאשר כאשר נכנסו לצפות בה. כך לפחות אני הרגשתי, וזה אחרי שקראתי את המחזה. הצגה עלומה, אלימה מילולית ומלאה בצעקות (כפי שהמחזה כתוב) אך מעניינת מאד. 


"משרתם של שני אדונים" זוהי הצגה קלילה מאד, בדיבורה מזכירה מאד את שפת היום-יום, ומי שרוצה להשתחרר ולצחוק ללא הפסקה זו ההצגה בשבילו. 


"מעגל הגיר הקווקזי" זוהי הצגה מעניינת גם כן, בחלקה השני מלאה בביקורת על הפוליטיקה של ארצנו. מעוררת מחשבה. קטעי השירה מבוצעים להפליא. שחקנים מעולים!