תיאטרון הבימה מציג את "מונוגמיה", הצגה בוטה ומזעזעת, אך בה בעת רלוונטית ומשאירה על הצופה חותם. זו הצגה שלא משאירה אף אחד מצופיה אדיש גם זמן רב אחרי תום ההצגה. במהלכה, שמעתי הרבה הערות מהקהל שהביעו זעזוע עמוק, הלם ואי נוחות הן מהתוכן והן מהאופן בו אותו תוכן הוצג. מה שמחזק את הטענה שאף אחד לא נשאר אדיש והושפע!
בהצגה מדובר בשני זוגות, האחד נשוי והאחר לא. לשני הזוגות יש בעיות, כמו גם בחיים, וכל אחד מנסה להתמודד עם חייו כפי שהוא או היא מוצאים לנכון. בזוג הנשוי, הבעל הוא כתב שנוסע לסקר אירועי מלחמה וחוזר בעקבותיהם עם טראומות עמוקות. בזוג הלא נשוי, הבחורה היא שחקנית שלא מצליחה להגשים את עצמה ולמעשה מסתובבת מובטלת. בן זוגה לחיים הוא צלם ושניהם נמצאים בשלב בחיים בו אין להם כסף.
וכך קורה שהעיתונאי והשחקנית המובטלת מנהלים רומן וכעבור כחודש מחליטים לעבור לגור ביחד. הם נפרדים מבני הזוג הקודמים שלהם במריבות קשות ומותירים את בני הזוג שלהם שבורים לרסיסים. כמובן שעוד הרבה אירועים מתרחשים בין לבין. אבל אלה האירועים המרכזיים. בסופו של דבר, השחקנית מצליחה להגשים את עצמה וגם הצלם. ובסצינה האחרונה של ההצגה, כל השחקנים נפגשים על הבמה ולמעשה חוזרים לבני הזוג הקודמים שלהם, למרות שבשלב הזה כולם כבר התגברו והסתדרו עם העבר.
מה שההצגה מראה למעשה הוא שבני אדם לרוב לא מעריכים את מה שיש להם ומחפשים כל הזמן חלופות כי הם חושבים שיהיה להם טוב יותר כך. הם מצפים שמישהו חדש בחייהם יעשה אותם מאושרים יותר ומצליחים יותר, ולא מודעים לכך שהכל תלוי בהם. בהצגה, הדמויות מודות בסוף כמה התגעגעו אלו לאלו. ולאורך כל ההצגה, הם מתבלבלים בשמות, מה שמראה כמה הם למעשה קשורים לאותם אנשים שהם כל כך רצו לעזוב. לאחר פרידה, כל אחד ואחד מהם הבין כמה טוב לו עם האחר. ואז הסדר שב על כנו עבור כל אחד מהם ועבור הקהל.
מי שלא בטוח בזוגיות שלו ומתלבט, רצוי שיצפה בהצגה הזו כי מרוב שהיא תזעזע אותו עם סצינות פרובוקטיביות ודיאלוגים פרובוקטיביים לא פחות, תעשה סדר בראש לכל מתלבט, כי ההשפעה שלה עליו או עליה תהיה כאילו הוא או היא עברו את כל הטראומות האלה בעצמם.
ממליצה את ההצגה בחום! השחקנים עושים עבודה נפלאה!
בהצגה מדובר בשני זוגות, האחד נשוי והאחר לא. לשני הזוגות יש בעיות, כמו גם בחיים, וכל אחד מנסה להתמודד עם חייו כפי שהוא או היא מוצאים לנכון. בזוג הנשוי, הבעל הוא כתב שנוסע לסקר אירועי מלחמה וחוזר בעקבותיהם עם טראומות עמוקות. בזוג הלא נשוי, הבחורה היא שחקנית שלא מצליחה להגשים את עצמה ולמעשה מסתובבת מובטלת. בן זוגה לחיים הוא צלם ושניהם נמצאים בשלב בחיים בו אין להם כסף.
וכך קורה שהעיתונאי והשחקנית המובטלת מנהלים רומן וכעבור כחודש מחליטים לעבור לגור ביחד. הם נפרדים מבני הזוג הקודמים שלהם במריבות קשות ומותירים את בני הזוג שלהם שבורים לרסיסים. כמובן שעוד הרבה אירועים מתרחשים בין לבין. אבל אלה האירועים המרכזיים. בסופו של דבר, השחקנית מצליחה להגשים את עצמה וגם הצלם. ובסצינה האחרונה של ההצגה, כל השחקנים נפגשים על הבמה ולמעשה חוזרים לבני הזוג הקודמים שלהם, למרות שבשלב הזה כולם כבר התגברו והסתדרו עם העבר.
מה שההצגה מראה למעשה הוא שבני אדם לרוב לא מעריכים את מה שיש להם ומחפשים כל הזמן חלופות כי הם חושבים שיהיה להם טוב יותר כך. הם מצפים שמישהו חדש בחייהם יעשה אותם מאושרים יותר ומצליחים יותר, ולא מודעים לכך שהכל תלוי בהם. בהצגה, הדמויות מודות בסוף כמה התגעגעו אלו לאלו. ולאורך כל ההצגה, הם מתבלבלים בשמות, מה שמראה כמה הם למעשה קשורים לאותם אנשים שהם כל כך רצו לעזוב. לאחר פרידה, כל אחד ואחד מהם הבין כמה טוב לו עם האחר. ואז הסדר שב על כנו עבור כל אחד מהם ועבור הקהל.
מי שלא בטוח בזוגיות שלו ומתלבט, רצוי שיצפה בהצגה הזו כי מרוב שהיא תזעזע אותו עם סצינות פרובוקטיביות ודיאלוגים פרובוקטיביים לא פחות, תעשה סדר בראש לכל מתלבט, כי ההשפעה שלה עליו או עליה תהיה כאילו הוא או היא עברו את כל הטראומות האלה בעצמם.
ממליצה את ההצגה בחום! השחקנים עושים עבודה נפלאה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה